החלטה בתיק דנ"א 7283/04

1.           עתירה לקיומו של דיון נוסף בפסק הדין בע"א 1530/02, 4993/02 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' יובלים אגודה שיתופית (טרם פורסם).

2.           בית-המשפט המחוזי, וכמותו בית-המשפט העליון, מצאו כי העותרת 1 - חברת קידן תכנון הנדסי של מבני בטון דרוך הנדסה אזרחית ועבודות ציבוריות בע"מ (קידן) - אחראית לשורת ליקויי בנייה שנתגלו במיבנים שנבנו בפיקוחה, וחייבו אותה לפצות את בעלי דירות בשל ליקויי בנייה אלה. משהוגשה התביעה נגדה, שלחה קידן הודעת צד ג' ותבעה שיפוי מן המשיבה - מנורה חברה לביטוח בע"מ (מנורה) - שביטחה אותה בפוליסת ביטוח מקצועי רטרואקטיבית שנרכשה במועד שלאחר גילוי ליקויי הבנייה אך לפני הגשת התביעה כנגד קידן. מנורה השיבה כי קידן אינה זכאית לשיפוי משום שנמנעה מגלות למנורה על הסיכון כי תיתבע בשל ליקויי הבנייה שכבר נתגלו, אף שנשאלה על כך בהצעת הביטוח ובניגוד להוראות חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (חוק הביטוח). קידן דחתה את טענות מנורה, בטוענה כי בעת כריתת חוזה הביטוח לא היתה מודעת לסיכון כי תיתבע בשל פרשת ליקויי הבנייה. אכן, לעת רכישת הפוליסה ידעה על ליקויי הבנייה - אותה עת אף הוגשה תביעה כנגד הקבלן המבצע וגורמים נוספים - ואולם קידן עצמה לא נתבעה וממילא סברה כי לא תיתבע בשל פרשה זו.

3.           בית-המשפט המחוזי בנצרת (השופט א' אמינוף) קיבל את טענות קידן וחייב את מנורה לשפותה. מנורה ערערה לבית-המשפט העליון, וכאן נהפכה הקערה על-פיה ונקבע - ברוב-דעות - כי מנורה פטורה מתשלום. פסק-הדין פסק-דין ארוך ומפורט הוא, מנותחות בו בהרחבה עובדות המקרה, הוראות חוק הביטוח, הוראות החוזה שבין קידן לבין מנורה, היקף חובות הגילוי המוטל על מבוטח, ויישום כל אלו על נסיבות המקרה. לסוף הגיע כל אחד מן השופטים לתוצאה שהגיע - הנשיא ברק והשופט טירקל, מזה, והשופט לוי, מזה.

4.           על הכרעתו של הרוב הגישו קידן ומנהלה דן בורישנסקי את העתירה הנוכחית לדיון נוסף. לטענתם, פסק הדין קובע הלכות חדשות בעניינו של חוק הביטוח, והן הלכות המרעות במאוד מצבם של מבוטחים ביחס למבטחים. לטענתם, פסק הדין מחייב מבוטח הממלא טופס הצעת ביטוח לתת "תשובות המבוססות על הערכה ולא על מידע ... ובכל מקום שהערכתו תימצא מוטעית, הוא ייחשב כמי שמסר תשובה שאינה כנה ומלאה ... ועל-כן, חברת הביטוח פטורה כליל מהתחייבויותיה כלפיו" (סעיף 1 לעתירה). את העתירה תומכים העותרים באסמכתאות העוסקות בחוק הביטוח ובחובת הגילוי, בטוענם כי בית-המשפט בענייננו סטה מהלכות קודמות ושינה מהן לרעת המבוטחים.

5.           ביקשתי את תגובת מנורה, ומשנאספו כל המסמכים לפני נדרשתי שוב לפסק הדין, לעתירה, לתגובה ולאסמכתאות שצורפו לשתיהן - אסמכתאות שבחלקן הגדול שימשו הן את העותרים הן את המשיבה - ולאחר שקראתי כל אלה הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. טעם הדבר: בית-המשפט העליון לא פסק הלכה משפטית הניחנה באותן תכונות מיוחדות הנזכרות בסעיף 30 לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. אכן, פסק הדין עוסק בהרחבה בניתוח הוראות חוק הביטוח וחובות הגילוי מוטלות על מבוטחים, אלא שניתוח זה עיקרו בבחינת ההלכה הפסוקה וביישומה על נסיבות העניין. בית-המשפט לא ביקש לשנות מהלכות קודמות, אף לא להרחיב בהן, אלא ליישמן כלשונן על עובדות המקרה שלפנינו. וגם אם חידש בית המשפט במעט - וספק בעיניי אם חידש - הרי שחידוש זה אינו אלא נדבך רגיל בחידושיה של פסיקה, נדבך שאינו מצדיק כי יקוים בו דיון נוסף (ראו והשוו: דנ"א 3113/03 א.מ חניות נ' עיריית ירושלים (טרם פורסם); דנ"א 4818/03 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מנהל מס קניה (טרם פורסם); והחלטות שבאו בעקבותיהם)

6.           יתר-על-כן: עיון בפסק הדין מוליך למסקנה כי התוצאה הסופית - הן של רוב הן של מיעוט - הונחתה במידה רבה ממסקנתם של השופטים בשאלה העובדתית - האם ידעה קידן על הסיכון? השופט לוי, בדעת מיעוט, השיב לשאלה בשלילה בקובעו "שקידן היתה רשאית להניח בעת הגשתה של הצעת הביטוח כי התקשרותה עם יובלים [היזם] לא תצמיח עילת תביעה נגדה" (עמ' 13); ואילו הנשיא ברק הגיע למסקנה ההפוכה דווקא וקבע "שהמבוטחת - חברת קידן  - ידעה עובר להוצאת הפוליסה כי הליקוים בפרויקט יובלים עלולים לשמש עילה לתביעה כנגדה ולפיכך היא אינה זכאית לכיסוי ביטוחי ..." (שם). השופט טירקל הצטרף אף הוא למסקנתו של הנשיא ברק, בקובעו כי "אכן, קידן לא צורפה מלכתחילה כנתבעת בתביעה, אלא צורפה רק אחרי שבועות מספר, אולם כבר בעת הגשת התביעה ידעה כי לתביעה עלולות להיות תוצאות גם לגביה ..." (עמ' 22).

7.           בנסיבות אלו כולן, לא זו בלבד שאין להורות על דיון נוסף - שייעודו הלכה משפטית ולא מימצאי-עובדה - אלא שגם השלכותיו הציבוריות של פסק הדין מצטמצמות מאוד. אכן, לו היה פסק הדין יוצר חובת גילוי חדשה ורחבה המוטלת על מבוטחים - חובה שחברות הביטוח יכולות היו לנצלה על מנת להתחמק מחובותיהן, כטענת העותרים - אפשר ראוי היה להורות על קיומו של דיון נוסף. אלא שתוצאת פסק הדין נגזרת בראש-ובראשונה מעובדות המקרה ומידיעתה המפורשת של קידן על הסיכון - ידיעה, ולא אך ספקולציה רחוקה - ומשכך, מיוחד הוא פסק הדין לנסיבותיו ולעובדותיו, ונתקשה לראות כיצד ינצלוהו חברות הביטוח לרעה.

8.           אני מחליט אפוא לדחות את העתירה. קידן תשלם למנורה הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.

היום, כ"ט בתשרי תשס"ה (14.10.04).

                                                                                                         ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: